כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖יךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
תפארת שלמה
כחוט השני שפתותיך. הנראה לרמז בזה. כי בזמן שהי' בהמ"ק על מכונו היו כל ישראל מסתכלים על החוט השני כמ"ש אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. ועתה בעוונותינו הרבים שאין לנו מקדש ולא כהן שיכפר. רק שיח שפתותינו מה שאנו מסדרין העבודה של י"כ שהי' כה"ג עושה בזה ונשלמה פרים שפתינו. וזה ג"כ כחוט השני כמו שחוט השני הי' מורה לסליחה בי"כ. עתה בזמן הגלות הוא שפתינו התפלה במקום העבודה ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו:
תפארת שלמה
א"י כחוט השני שפתותיך. לפ"מ שכתבנו בשער התפלה כי קודם התחלת התפלה צריך לעמוד בשפלות רוח אשר האדם יודע מרת נפשו כי הוא כלי מלא בושה וכלימה מחמת כובד העוונות. וכמ"ש הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר. אך לאחר שהתחיל להתפלל צריך לעבוד בשמחה וידע כי תפלתו בוקע רקיעים. וז"פ כחוט השני שפתותיך כמו שחוט השני הי' אדום ואח"כ נתלבן כן קודם התחלת התפלה הם כמו חוט השני ואחר התחלת התפלה צריך להתחזק וידמה בנפשו כאלו נתלבנו העוונות ויתפלל בשמחה כמבו' במ"א:
אור המאיר
כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה יש לפרש מוסר השכל אזהרה לצדיק לעשות לפיו מחסום לכפול שמירתו מלהוציא דבור שאין הגון כי בחינת שפתים של אדם בחינתם כמו חוט השני אשר חכמי' הגידו שהוא סימן מובהק אם נתלבן בידוע שנתכפרו עונותיהם של ישראל ואם לאו לא כמו כן שפתים הכל תולה במוציא דיבה לרעה או לטובה גורם ככה בעולמות עליונים כאשר נדבר מזה אי"ה לקמן אשר מאוד ומאוד יחרד האיש וילפת שלפעמים נכרז איזה כרוז למעלה ולא נגמר לצאת לידי פעולה כי אם באמצעות דבורי התחתונים כמו דאיתא בזוהר ואם כן מה מאד צריך המשכיל לשמור פיו ולשונו שלא להוציא משפה ולחוץ כי אם דברי זכות ולא חוב ח"ו בכדי שלא יגרום הנ"ל ומעתה תבין רמז הכתוב אשר בעצה יגיד ובאזהרה כיון שכן אשר כחוט השני שפתותיך כמדובר א"כ מאד צריך לשמור פיך ולשונך ומדברך דבורים היוצאים יהיה נאוה רק דברי זכות ודו"ק: